COUNTIF
הפונקציה COUNTIF מחשבת את מספר התאים באוסף העומדים בתנאי נתון.
COUNTIF(מערך-בדיקה, תנאי)
תנאי: ביטוי המשווה או בודק ערכים ותוצאתו היא הערך הבוליאני TRUE או FALSE. תנאי יכול לכלול אופרטורי השוואה, קבועים, את אופרטור החיבור אמפרסנד, הפניות ותווים משתנים. ניתן להשתמש בתווים משתנים כדי לבצע התאמה לכל תו יחיד או תווים מרובים בביטוי. ניתן להשתמש ב-? (סימן שאלה) בכדי לייצג תו אחד, ב-* (כוכבית) בכדי לייצג תווים מרובים, וב-~ (טילדה) בכדי לציין שלתו הבא אמורה להימצא התאמה, וכי הוא לא אמור לשמש כתו משתנה.
הערות
תתבצע השוואה בין כל ערך מערך-בדיקה ובין התנאי. אם הערך יעמוד במבחן התנאי, הוא ייכלל בספירה.
דוגמאות |
|---|
למידע בטבלה הבאה אין משמעות, אך הוא שימושי לתיאור סוג הארגומנטים שהפונקציה COUNTIF כוללת בתוצאה שלה. בהינתן הטבלה הבאה: |
A | B | C | D | |
|---|---|---|---|---|
1 | 100 | 200 | 300 | 400 |
2 | lorem | ipsum | dolor | sit |
3 | 100 | 200 | 300 | sit |
4 | TRUE | TRUE | FALSE | FALSE |
5 | 200 | 400 |
=COUNTIF(A1:D1, “>0”) תחזיר את הערך 4, מאחר שהערך של כל התאים באוסף גדול מאפס. =COUNTIF(A3:D3, “>=100”) תחזיר את הערך 3, מאחר שכל שלושת המספרים גדולים מ-100 או שווים לו, והמערכת מתעלמת מערך המלל במהלך ההשוואה. =COUNTIF(A1:D5, “=ipsum”) תחזיר את הערך 1, מאחר שמחרוזת המלל ״ipsum״ מופיעה פעם אחת באוסף שאליו מפנה הטווח. =COUNTIF(A1:D5, “=*t”) תחזיר את הערך 2, מאחר שמחרוזת שמסתיימת באות ״t״ מופיעה פעמיים באוסף שאליו מפנה הטווח. |
דוגמא - תוצאות סקר |
|---|
דוגמא זו משלבת את הדוגמאות שבהן נעשה שימוש לאורך התיאור של הפונקציות הסטטיסטיות. היא מבוססת על סקר היפותטי. הסקר היה קצר (חמש שאלות בלבד) וכלל מספר קטן מאוד של נשאלים (10). ניתן היה לענות על כל שאלה באמצעות סקאלה שבין 1 ל-5 (נניח, הטווח שבין ״אף פעם״ ו״תמיד״) או לא לענות עליה. לכל סקר הוקצה מספר (ID#) לפני שהוא נשלח. הטבלה הבאה מציגה את התוצאות. שאלות שהתשובה עליהן היתה מחוץ לטווח (שגויה) או שלא סופקה עבורן תשובה מוצגות באמצעות תא ריק בטבלה. |
A | B | C | D | E | F | |
|---|---|---|---|---|---|---|
1 | ID# | Q1 | Q2 | Q3 | Q4 | Q5 |
2 | 101 | 5 | 4 | 4 | 3 | 4 |
3 | 105 | 3 | 2 | 2 | 3 | 3 |
4 | 102 | 4 | 4 | 4 | 4 | |
5 | 104 | 3 | 4 | 2 | 4 | 3 |
6 | 107 | 4 | 3 | 3 | ||
7 | 106 | 4 | 3 | 3 | 4 | |
8 | 109 | 3 | 4 | 1 | 3 | 4 |
9 | 111 | 5 | 2 | 2 | 5 | 3 |
10 | 121 | 4 | 2 | 3 | 3 | 4 |
11 | 115 | 3 | 3 | 3 | 3 |
על-מנת להמחיש חלק מהפונקציות, יש להניח שמספר הסקר כלל קידומת אלפביתית, ושהטווח של הסקאלה היה A-E במקום 1-5. במקרה זה, הטבלה תיראה כך: |
A | B | C | D | E | F | |
|---|---|---|---|---|---|---|
1 | ID# | Q1 | Q2 | Q3 | Q4 | Q5 |
2 | 101 | E | D | D | C | D |
3 | 105 | C | B | B | C | C |
4 | 102 | D | D | D | D | |
5 | 104 | C | D | B | D | C |
6 | 107 | D | C | C | ||
7 | 106 | D | C | C | D | |
8 | 109 | C | D | A | C | D |
9 | 111 | E | B | B | E | C |
10 | 121 | D | B | C | D | |
11 | 115 | C | C | C | C | C |
על-ידי שימוש בטבלת הנתונים הזו ובכמה מהפונקציות הסטטיסטיות הזמינות, ניתן לאסוף מידע על תוצאות הסקר. חשוב לזכור שהדוגמא קטנה במכוון, כך שהתוצאות עשויות להיראות מובנות מאליהן. עם זאת, אם היו 50 או 100 נשאלים או יותר, והרבה יותר שאלות, התוצאות לא היו מובנות מאליהן. |
פונקציה וארגומנטים | תיאור התוצאה |
|---|---|
=CORREL(B2:B11, C2:C11) | חישוב המתאם בין שאלה 1 ובין שאלה 2 באמצעות ניתוח רגרסיה ליניארית. המתאם מודד באיזו מידה שני משתנים (במקרה זה, תשובות לשאלות הסקר) משתנים בתיאום זה עם זה. בפרט, השאלה שתיבחן היא: אם התשובה של נשאל לשאלה 1 היתה בעלת ערך גבוה (או נמוך) מהערך הממוצע עבור שאלה 1, האם גם התשובה של הנשאל לשאלה 2 היתה בעלת ערך גבוה (או נמוך) מהממוצע עבור שאלה 2? במקרה הזה, אין התאמה גבוהה בין התשובות (0.1732-) |
=COUNT(A2:A11) או =COUNTA(A2:A11) | חישוב המספר הכולל של הסקרים שהוחזרו (10). שים/י לב שאם מספר הסקר אינו נומרי, יש להשתמש בפונקציה COUNTA במקום בפונקציה COUNT. |
=COUNT(B2:B11) או =COUNTA(B2:B11) | חישוב המספר הכולל של תשובות לשאלה הראשונה (9). על-ידי הרחבת הנוסחה לאורך כל השורה, ניתן לחשב את המספר הכולל של תשובות לכל שאלה. מאחר שכל הנתונים נומריים, התוצאות של הפונקציה COUNTA יהיו זהות. אולם, אם היה נעשה בסקר שימוש באותיות A עד E במקום בספרות 1 עד 5, היה עליך להשתמש בפונקציה COUNTA כדי למנות את התוצאות. |
=COUNTBLANK(B2:B11) | חישוב מספר התאים הריקים, שמציינים שהתשובה אינה תקינה או שלא ניתנה תשובה. אם הרחבת נוסחה זו לאורך השורה, תגלה/י שעבור שאלה 3 (עמודה D) היו 3 מקרים שבהם התשובה לא היתה תקינה או שלא ניתנה תשובה. יתכן שנתון זה יגרום לך לבחון את השאלה הזו בסקר כדי לראות אם היא היתה שנויה במחלוקת או שהניסוח שלה היה לקוי, שכן לאף שאלה אחרת לא היה יותר ממקרה אחד שבו התשובה היתה לא תקינה או שלא ניתנה תשובה. |
=COUNTIF(B2:B11, “=5”) | חישוב מספר הנשאלים שהעניקו 5 לשאלה מסוימת (במקרה זה, שאלה 1). אם הרחבת את הנוסחה לאורך כל השורה, תגלה/י שרק לשאלות 1 ו-4 היו נשאלים שהעניקו לשאלה את הדירוג 5. אם היה נעשה בסקר שימוש באותיות A עד E עבור הטווח, היה עליך להשתמש בפונקציה =COUNTIF(B2:B11, “=E”). |
=COVAR(B2:B11, C2:C11) | חישוב השונות המשותפת של שאלה 1 ושאלה 2. השונות המשותפת מודדת באיזו מידה שני משתנים (במקרה זה, תשובות לשאלות הסקר) משתנים בתיאום זה עם זה. בפרט, השאלה שתיבחן היא: אם התשובה של נשאל לשאלה 1 היתה בעלת ערך גבוה (או נמוך) מהערך הממוצע עבור שאלה 1, האם גם התשובה של הנשאל לשאלה 2 היתה בעלת ערך גבוה (או נמוך) מהממוצע עבור שאלה 2? הערה: הפונקציה COVAR לא תפעל עם טבלה שנעשה בה שימוש בסקאלה של A-E, שכן היא זקוקה לארגומנטים נומריים. |
=STDEV(B2:B11) או =STDEVP(B2:B11) | חישוב סטיית התקן - אחד ממדדי הפיזור - של התשובות לשאלה 1. הרחבה של הנוסחה לאורך כל השורה תאפשר לראות שהתשובות לשאלה 3 היו בעלות סטיית התקן הגבוהה ביותר. אם התוצאות היו מייצגות תשובות מכלל האוכלוסיה שנבחנה, ולא ממדגם, היה צורך להשתמש בפונקציה STDEVP במקום בפונקציה STDEV. שים/י לב ש-STDEV היא השורש הריבועי של VAR. |
=VAR(B2:B11) או =VARP(B2:B11) | חישוב השונות - אחד ממדדי הפיזור - של התשובות לשאלה 1. אם הרחבת את הנוסחה לאורך כל השורה, תראה/י שהתשובות לשאלה 5 היו בעלות השונות הנמוכה ביותר. אם התוצאות היו מייצגות תשובות מכלל האוכלוסיה שנבחנה, ולא ממדגם, היה צורך להשתמש בפונקציה VARP במקום בפונקציה VAR. שים/י לב ש-VAR היא העלאה בריבוע של STDEV. |